מקרה מותה של לינדה טריפ בשבועות האחרונים בגיל 70 עורר בסקרנות שלי תגובות ודיונים רבים, בעיקר כשנחשף כי תוארה כ”חקירה שפגעה בממשלה”. הייתי מתכונן להתעלם ממנה, אילולא היו ההזדמנויות הרבות בהן שומעים עלייה בכותרות על תפקיד ה”עד המתחיל” שלה.
אך חשוב להבחין בין ההבחנה הזה לשיקולים שמבוססים על הערכה אמיתית של תפקידם של מגידי סודות כלפי חוקים ומוסר. אנשים כמו קפטן הצי של חיל הים ברט קרושיר, שסיכן את עתידו המקצועי בחשיפת בעיות הקשורות להתפשטות נגיף הקורונה בנושאת המטוסים תיאודור רוזוולט, ומדעני רפואה כמו לי וונליאנג שידע על סכנה מיידית במעבדה בווהאן, הם דוגמאות ברורות של אזרחים המסכנים את חייהם ומשרותיהם על מנת לגלות מצבים של סיכון ממשי לציבור. אלו באמת עושי שינוי ומעוררי כבוד, שכן הם מגלים אחריות והגינות באומץ לבם להצביע על החולשות במערכות הממשלתיות או הרפואיות.
לעומת זאת, סיפור המקרה של לינדה טריפ שונה לחלוטין. היא הייתה חברה של מוניקה לווינסקי, צעירה בת 24 שהייתה מעורבת בקשר סודי עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון. לווינסקי, שככל הנראה הייתה בוגרת ואחראית בהחלט להחלטותיה, חשפה באומץ את פרטי הקשר ביניהן לכתבים, כשהיא מרגישה בטוחה שהעניין יישאר בסוד. טריפ, במקום להציע תמיכה או להגן על לווינסקי, בחרה להקליט את השיחות ביניהן באופן חשאי ולמסור אותן לחוקר המשפט קן סטאר, שהתבקש לחקור את פרשת ההטרדה המינית של קלינטון.
הקלטות אלו, יחד עם הוויתור של קלינטון על הנטען, הביאו להדחתו של הנשיא ולהליך הדחה שהשפיע קשות על חייו של קלינטון ועל האופן שבו הציבור תפס את המערכת הפוליטית כולה. המקרה יצר תהודה רחבה, והפך את לווינסקי לדמות שנאה ומתנגדות גם אחרי השנים של התמודדות והתחזקות. היא הייתה אשה בוגרת, שהבינה היטב את ההשלכות של בחירותיה, ובכל זאת נאלצה להתמודד עם תוצאה קשה שהביאה עימה נזקים אישיים, ביטחוניים ופוליטיים.
אבל מה שהכי מפתיע הוא שמדובר בסוגיה של בחירה חופשית. לווינסקי, לפי ההצהרות שלה, הייתה מודעת ובלתי מוכתבת להחלטותיה, והסכמה לבגוד באמון שניתן לה אינה שונה במהותה ממעשה של אישה שמחליטה לעשות בחירה חופשית, בין אם מדובר בקיום יחסים, בעבודה, או בכל החלטה אחרת. לא הייתה כאן כפיה, אלא בחירה מודעת של שני הצדדים, שזוכה לכבוד ולהבנה. בעוד שקולי הטענות נגד קלינטון מתמקדים באישיותו ובהגינותו, לא תמיד תובעים גם ביקורת על לווינסקי שהייתה שותפה לבחירה באומץ. קל יותר לחלוק עליו ולהאשים אותה, מאשר להכיר בכך שהיא עשתה את שלה מתוך בחירה חופשית ומודעות מלאה לתוצאות.
בביקורת על המקרה, התעוררה תוכחה ליחס המוטעה והמפלה שניתן לנשים שמבצעות בחירות אישיות שמאיימות על המוסכמות החברתיות או על הדימוי של המערכת הפוליטית. קיימת נטייה לראות בכל מקרה של קיום יחסים, בעיקר בין נשים ומנהיגי העולם, כי מדובר בהמשך ל״ייתכן וחשוב יותר״ ולהעדפה שהחברה מכתיבה להן, במקום לעודד אחריות והחלטה חופשית. משפטים כמו “הן שמות את עצמן בסכנה”, “הן נכנעות ללחצים כלכליים”, או “הן מיצגות את ה’מבט הגברי’ – משרתים תבנית שליטה והשמה באשמה על הנשים עצמן.”, מכבידים על היכולת להכיר באוטונומיה הנשית, ומסתירים את החשיבות של אחריות פרטית ובחירה מודעת.
ההסתכלות הזאת על מיניות ונשים, חסרת ההבנה שהאופציות האישיות של נשים הן חלק מעולם שגדול ומורכב יותר ממה שמציגים. זוהי דעה מיושנת יותר, שנראית כמנותקת מתקופת המאה ה-19, ומאשרת כי נשים, כמו כל אדם, זכאיות לחופש לבחור, והבחירות שלהן אינן ראויות לביקורת שיפוטית אלא לכבוד. במקום לראות את המיניות ככלי מסוכן ומזיק המצריך פיקוח חיצוני, יש להכיר בה כביטוי לטבע האנושי, לחירות, ולזכות בפרטיות ובכבוד עצמי.
ובחזרה לדיון על לווינסקי, אין ספק כי שילמה מחיר אישי כבד על שהפרה את ההבטחה לשמור סוד. אך בזמן אמת, לא נשמעה ביקורת ציבורית משמעותית כלפי הבחירה שלה לגלות את היחסים. ההחלטה לשתף במידע פחות נוגעת לסטייה מוסרית ויותר לחולשה או לפיתוי שהייתה בה. היסטורית ומיתולוגית, מסיפורי הייניל והברית הישנה ועד לספרות המודרנית, התוצאה של בגידה בסוד נקשר בדרך כלל במבוכה, בנזק, ובעונשים כבדים. לכן, גם אם המקרה בוערת כיום על סדר היום, יש להכיר כי על כולנו לקרוא את הסיפור של לווינסקי כזיכרון חשוב על ההשלכות של בחירה במודע ובאומץ. גם אמינות, גם עוצמה, וגם אחריות אישית הם חלק בלתי נפרד מכל החלטה שנעשית באופן עצמאי ואחראי, בהבנת המשקל והמחיר של כל פעולה.
בסופו של דבר, המקרה של לווינסקי והפרשה סביבו מלמד אותנו על החשיבות של להבחין בין ביקורת על קווי פעולה ותוצאות לבין הערכה של הבחירה החופשית כזכות בסיסית. אין זה תפקידה של החברה לשפוט את הפרטים על פי תוצאותיהם, אלא לכבד את ההחלטות האישיות שלהן מתוך כבוד לעצמאות, לבחירה חופשית ולכבוד האדם כולו. כך נוכל לקדם שיח של אחריות, שוויון והכרה בערך של כל אדם, בכל בחירה ובכל סיטואציה שכוללת מיניות, יחסים, והחלטות אישיות.