לאחר שהרציתי על נושא הפורנוגרפיה בטורונטו ובאלברטה, אני חוזר זה עתה מקריאה על אינטימיות בוונקובר, זוהי הפעם השלישית השנה בה אני מגיע לקנדה, והמאמץ תמיד מרתק ומעשיר.
העמותה הפסיכולוגית של קולומביה הבריטית אירחה אותי באירוע מסודר ומכובד, והנוכחים, כמחציתם, היו כבר נוכחים באירוע הקודם שבו הרציתי על נושאים כמו זנות באינטרנט ואינדיקציות של בגידה תוך שימוש בטכנולוגיה — מה שמראה על הערכה וכבוד לעבודה שלי ומעודד אותי להמשיך ולחלוק ידע עם מקצוענים ואנשים פרטיים כאחד.
הסקרנות הטבעית של מטפלים בכל הקשור לאינטימיות מוכרת וברורה, אך מה באמת מייצגת המושג הזה? כיצד ניתן לבנות אותו ואיך מישהו משמר אותו לאורך זמן? הרבה מהאנשים – גם מטפלים וגם מטופלים – מתקשים לדבר על המושג הזה, שנחשב למופלא ומרתק כאחד. על כן, ביקשתי להציע תיאור מעמיק, מונחים ומונחי בסיס שיאפשרו שיח והבנה משותפת, ועל בסיס זאת לפתח כלים מעשיים לעבודה עם אנשים שמעצימים אותם לניהול ואפשור של אינטימיות.
מרכיבי האינטימיות שדיברתי עליהם כוללים:
~ תשתית תקשורת
עד כמה אנשים מרגישים שמבינים אותם? האם הם מצליחים לתקשר ולמשוך תשומת לב ללא יצירת סכסוך או דרמה מיותרת? האם הם יודעים לבטא את עצמם באופן שמקרב ולא מרחיק? לדוגמה, במקום להתעמת או להאשים, הם יכולים להביע רגשות באופן ברור ומכבד ולהבין מכך שמישהו מנסה לתקשר איתם כדרך ליצור חיבור חיובי.
~ הסכמה ברורה לערכים משותפים
האם בני הזוג משוכנעים שהם שואפים לאותם דברים בחיים ובעיקר בזוגיות שלהם? לדוגמה, שיתופיות, נאמנות, אפשרות לצמיחה אישית ושיתוף בתוכניות עתידיות, וכל זאת בתוך סכמה משותפת שמאפשרת תשומת לב והבנה חוצת זמן.
~ התחייבויות אמינות
האם בני הזוג מקיימים את ההבטחות שלהם, גם הקטנות ביותר וגם הגדולות? כמו למשל, שמירה על דייט קבוע, סיוע בפרויקט חשוב, או שמירה על סודיות וכבוד הדדי. אמינות זו מקנה תחושת ביטחון ויציבות בזוגיות.
~ כישורי והרצון לרכות עצמית ולמשמעת עצמית
כיצד שני בני הזוג מסוגלים לנהל את רגשותיהם באופן בוגר, גם כשהם חשים אכזבה, בדידות, קנאה או ריבוי רגשות אחרים? לדוגמה, היכולת לוותר על פיצוץ רגשי מיידי, לשדר סבלנות, ולהימנע מהתפרצויות כוחניות או היסטריות שיכולות להרוס את ההופעה הזוגית.
~ תובנות על דינמיקות של כוח
האם אנשים מסוגלים לבקש את מה שהם רוצים בצורה ישירה וברורה, בלי לנסות לכסות או להסתיר? למשל, במקום לתת רמזים או לכעוס, הם יכולים לבטא באופן גלוי ומכבד את רצונם, ולשאול שאלות שמקדמות שוויון וכבוד הדדי.
~ יכולת ניהול קונפליקטים
האם אנשים מצליחים לנהל מחלוקות ולהגיע להבנות במקום להיאבק או לנהל מלחמות קטנות? לדוגמה, להקשיב באמת אחד לשני, להביע רגשות מבלי להאשים, ולחפש פתרונות משותפים במקום להכריע או להימנע.
~ הכרה בבעיות קיומיות
האם בני הזוג מוכנים להודות שיש להם פחדים, חששות ואתגרים טבועים בחוויה האנושית, כמו פחדי מוות, פחד לאבד את הקשר, או החשש להיות לבד? הכרה ופתיחות לגבי האלהיים האלו מאפשרות חיזוק האמון והקשר ביניהם.
שימו לב שלא הוזכר כאן היבט המיני ואולי זה מפתיע, במיוחד מכיוון שאני מזוהה כמטפל מיני. חשוב לציין כי סקס אינו בהכרח תנאי ליצירת אינטימיות. קיימים סוגי סקס שאינם מקרבים באמת, ולהפך – סקס שאינו מקרב אלא מרחיק ויוצר ריחוק.
כאשר אנשים משתמשים במונח “אינטימיות” ככינוי לסקס, אני בדרך כלל מנסה להוביל אותם להשתמש במונח “מיניות” לתיאור הקשר הפיזי, ו”אהבה ורגש” לתיאור הקשר הרגשי. למשל, “רוצה יותר אינטימיות” – ואז מבהיר שכוונתך לסוגי הקשר הרגשי, ולא בהכרח לפעילות מינית. זה מאפשר לבסס שיח נוח ומכבד שמקדם את ההבנה שהמיניות היא חלק אחד מתוך ביטוי רחב של רגש וקשר.
ברור שיש מי שרוצים סקס באופן פעיל בזוגיות שלהם. אני עוזר ללקוחות שלי בכל שבוע, ומשאיר את השיחה על חוסר רצון או תיאורי אורגזמות, תפקיד שנראה לי חשוב אך משני לשאלה הבסיסית – האם קיימת אינטימיות בסיסית ומחוברת, שמסייעת להחזיק את הזוגיות לאורך זמן?
לפני שאני נכנס לפרטים כגון תנועות, חוויות אורגזמה, פנטזיות או סגנונות מין, אני בודק נושאים כללים יותר: האם בני הזוג יכולים לתקשר ביעילות? האם הם מרגישים שמעריכים אותם? האם קיימת הסכמה על סוג הקשר הרצוי? האם הם יכולים לנהל קונפליקטים באופן מכבד, ולא לנסות לנקום או להימנע? האם הם מוכנים להודות בטעות? האם הם מקבלים אחד את השני גם כשהדברים מבלבלים או נשמעים טיפשיים? והאם כל אחד מהם יכול לקבל ביקורת בונה באופן כן וללא עלבון? כמו כן, החשוב ביותר, האם הם יכולים לדבר על הפחדים העמוקים שלהם: הפחד לזקנה, הפחד לאהוב ולהיפגע, הפחד לבנות אמון מחדש?
כאשר קיימת בסיס כזה של תקשורת, אמון וכבוד, נושא המין והסקס הופך לפחות חשוב ומרכזי, כי הקשר הפנימי והביטחון הם שומרים על הזוגיות לאורך זמן. בלי בסיס זה, גם סקס נהנה עלול להפוך לחוויה מתסכלת ואולי אפילו מזיקה.
במהלך ההרצאה הדגשתי גם נושאים פחות רומנטיים, אך חשובים להבנת המכלול: הסיפורים שהאנשים מספרים לעצמם על עצמם (“אני לא טוב בתקשורת”, “מאז הגירושים הקודמים, אני בטח לא אראה להקשיב או לסמוך יותר”), הקטגוריות שהם מיצרים ומחזיקים (כגון “המהנדס המבולבל”, “המכתבי דרמה”, או “המינית יתר על המידה”) – שככל הנראה משרתות לרעה את מערכות היחסים ומגבילות את היכולת לפתח חיבור אמיתי.
הקניית חוקים ל”מלחמה הוגנת” או שיטות לנהל קונפליקטים באופן בונה, גם הם נושאים שחשוב ללמוד וליישם. במשך 39 שנות תפקידי כמטפל, ראיתי כמעט כל זוג טוען שיש להם “בעיות תקשורת”. והתגובה שלי בדרך כלל היא: “נראה מה אפשר לעשות בקשר לזה.” בפועל, רוב הזוגות כן מתקשרים, אבל לעיתים לא בנוחות, כי הם אינם אוהבים את מה שהם שומעים, וזו הפתולוגיה האמיתית שנחשפת ביחסים קשים – חוסר כבוד, חוסר אמון וחיפוש אחר שליטה או שליטה עצמית מופרזת.
אלו שמחפשים “יותר אינטימיות” – בין אם זה יותר מין או יותר הבנה – לעיתים אינם מוכנים להתמודד עם המורכבות והאתגרים שאותם לוקח הקשר. ולכן, אני מזמין אותם לבחון קודם כל את יסודות האינטימיות, כי רק כך ניתן לבנות עליהם זוגיות שמחזיקה מעמד ומבוססת על בסיס אמיתי, פתוח ומבין.