בכל ינואר אני עורך סקירה על המקרים שעסקתי בהם בשנה החולפת. בעוד שחלק מהנושאים הם זמניים ועוברים, יש יסוד אחד שנמצא בתודעה שוב ושוב מדי שנה: קונפליקטים בין זוגות בנוגע לרצון המיני.
לדוגמה, בשנה שעברה נתקלתי במקרים רבים בהם אחד מבני הזוג לא היה מרוצה מרמת הרצון המיני של השני. לעיתים קרובות, אחד מבני הזוג מצפה כי ביטויים של כעס או תסכול כלפי השני יגרמו לו לרצות יותר סקס. הם מאמינים שכעס יפעל כמניע, אך מופתעים לגלות שהתוצאה פחות סקס ופחות חיבור. הדבר משקף הבנה שגויה לגבי איך פעולה רגשית משפיעה על הרצון המיני.
במקרים רבים, בן זוג שיש לו חשק נמוך יותר פשוט עומד על הגדר, אולי פתוח לסקס יותר בתנאים מסוימים, אך התנאים האלו לא מתממשים עקב התנהגות שלילית מתמשכת מצדו של בן הזוג עם החשק הגבוה יותר, שבא לידי ביטוי בתגובות תוקפניות או כועסות שמונעות יצירת סביבה מאפשרת. בתמיכה לכך, יש מקרים שבהם בן הזוג עם החשק הנמוך משתמש בכעס של השני כהזדמנות לטעון: “מה אתה מצפה? מי יכול לקיים יחסי מין שמבוססים על מש criticizing?”
תופתעו לגלות כמה אנשים מתעלמים מצרכים רגשיים של בן הזוג שלהם למשך ימים, שבועות, ואפילו זמן רב, ורק אז פונים אליו/ה לבקשה לקיום יחסי מין – שברוב המקרים פשוט לא מתרחש. חלק מאותם אנשים שהסירוו את הרצון, כביכול, מעידים שהם כן רוצים סקס, ומתוסכלים או מתאכזבים כאשר הם מקללים או מוותרים. תומכי ההבנה הטיפולית מצביעים על כך שמידת הרצון לא בהכרח משקפת את הרצון האמיתי – לעיתים הוא פשוט מוקף בתנאים או במטענים רגשיים שמונעים מבן הזוג להרגיש בטוח מספיק כדי להשתתף בפעולה.
מדוע זה עדיין נושא חם וחשוב?
ישנם אנשים שיש להם חשק מיני גבוה באופן מולד או בלתי תלוי בסיטואציה, והם מחפשים אינטנסיביות ואקטיביות רבה יותר בסקס. Männer ונשים אחרים זקוקים תחילה להרגיש מחוברים רגשית כדי שהחשק יגבר. שתי הגישות תקינות, ואינן נמדדות כטובות או רעות באופן מוחלט. הבעיה מתחילה כאשר שילוב של שתי גישות – שתיהן קיימות בזוגיות – מייצר מצב של חוסר הסכמות, כאשר כל צד מנסה לשכנע את השני שהגישה שלו יותר נכונה, אך ללא הצלחה.
במסגרת הניסיון הטיפולי, הבנתי שאנשים שמבקשים חיבור רגשי לפני סקס לא ימשיכו לשנות את דרכם. מי שמחכה לשינוי אצל בן זוגו עלול להתאכזב. לעומת זאת, טיפולים שבהם אנשים שאינם זקוקים לחיבור קודם יכולים ללמוד ליזום וליהנות מתהליך היצירה של חיבור – לעיתים הם גם זוכים לריבוי מיני כתגמול נוסף. במקרים רבים שבהם הקשר מצליח להיוצר, זה נובע מכך שבן הזוג שלא חיפש חיבור ריגשי קודם, למד לבנות אותו באופן פעיל, מה שמוביל לתוצאות חיוביות גם בהיבט המיני.
החשק המיני גם מציב שאלות בנוגע לאיכות הסקס בפועל. למרות שבדימוי הפופולרי מסופר שגברים הם באופן כללי מאוד מיניים ויהיו מוכנים לקיים יחסי מין בכל מצב – בפועל, רוב הגברים והנשים מעדיפים חוויה יותר משמעותית ומחוברת. חוסר רצון יכול לנבוע מרצון לקבל חיבוק, קירבה, או מגע שמכיל רגש, ולא רק מפעולה חיצונית בלבד. אנשים שמתמקדים ביוזמה המיניים, לעומת זאת, מתלוננים לעיתים כי בן הזוג שלהם מקדם בפעולה באופן אוטומטי, לעיתים במיומנות גבוהה מדי, ואינם מרגישים מחוברים רגשית לעומק.
רצון – למה ולמה לא?
בספרי מ-2012 “חוכמה מינית”, אני שואל את השאלה המרכזית: “רצון למה?” רוב האנשים, למשל, רוצים רק סקס, ויכולים להיכנס לסטטוס מיידי בלי תכנון או תקופות המתנה, בכל מצב שמאפשר זאת. לעומתם, אחרים קובעים כי מצב הרוח ליחסי מין נקבע גם על פי איכות הסביבה – כמו ריח לא נעים, קצב לא רגוע, או חוסר פרטיות. חלקם יושבים על הגבול בין רצון לתשוקה אמיתית – ומרגישים ירידה ברצון בעקבות חוויות שליליות במיטה, שכמעט מונעות מהם להיכנס לערב חוויתי.
גורמים נוספים משפיעים על הרצון, כמו חרדה ‘להתפקד’ כראוי — למשל, לפתח את כלולש הלחות והזקפה על פי צורך, כדי שלא יקרה מצב שאכזיב את בן הזוג. אנשים רבים חוששים שלא יגיעו לאורגזמה, או שבן הזוג יפרש זאת כחשיפה של חוסר אטרקטיביות. נשים מסוימות תופסות את זה כא insult אם בן הזוג לא משיג אורגזמה בנרתיק שלהן. חווית הלחץ מפתחת רמות חרדה שמקשה על היכולת החשקית לעלות, והן עלולות לדרוש טיפול תרופתי, שעלול, באופן אירוני, להפחית את החשק עצמו.
הגזמה בפשטנות
הפרדה בין אנשים לקטגוריות של “חשק גבוה” ו-“חשק נמוך” היא קלה מדי ומגוונת מדי. מטפלים, רופאים ואנשי מקצוע רבים עושים זאת, אך זה לא מדויק. לרוב, אנשים מגדירים את עצמם או את בני זוגם כ”עם חשק נמוך” או “עם חשק גבוה”, אך בפועל זה יותר מורכב. אני מעדיף להשתמש במונחים של “חשק גבוה יותר” ו“חשק נמוך יותר”, אך גם זה מוגבל ומצריך הסבר נרחב והבהרות, כמו שקבעתי כאן.
בדיקת הרכב של בני זוג צריכה לכלול גם מרכיבים נוספים, כמו סוג הקשר – חיבור עמוק יותר או פחות, עדינות, רגישות ויחס רך, שכן כל אלה משפיעים על החוויות והתפיסות. החשוב הוא להכיר שהעומק והמורכבות של רגשות ורצונות הם הרבה מעבר לתפיסות הפשטניות והריקות שקיימות ברפואה וברפסות הטיפוליות.
ולבסוף, מילה על ההנחה ש”מישהו צריך סקס תדיר”. אין זה כך. חלקם רוצים סקס תדיר וללא הפסקות, וזה לגיטימי. אך לטעון ש”חייבים” סקס תדיר כי זה חלק מ”הזקקות” – זו זו קלישאה בעייתית. רבים טוענים ברגש או במחשבה כי הם “זקוקים” לסקס תדיר כדי לשמר קשר, להרגיש נאהבים, או כדי להפיג חרדות. אך לרוב, אין זה נכון שהאדם באמת זקוק לכך – הרבה פעמים זה ביטוי של הצורך באישור, חיזוק הביטחון, או פחד מהפרידה. מובן שבן זוג שפועל כמקור החיזוק הזה עלול להרגיש מעבר ליכולתו ואינו מתאים לנטל הזה.
המניעים שאחראיים להאמין ש”צריך” סקס תדיר הם לעיתים קרובות לא מודעים – כמו רצון מתמשך לאישור או חיזוק שהאהבה קיימת, או פחד מפירוק הזוגיות. לעיתים סקרנות טבעית או צורך בהבעת אהבה ומגע מניעים את ההכרח לסקס תדיר. טיפולים שמאפשרים לנתח את המניעים הללו עשויים להפחית את המתח, ולפתוח אפשרויות חדשות לחיבור שמבוסס על הבנה הדדית, ולא על צרכים בלתי מודעים.
הבנת ההבדלים והמורכבויות ברצונות המיניים תורמת לכך שהזוגות יוכלו למצוא דרכים שמותאמות להם אישית, ובכך לשפר באופן משמעותי את איכות הקשר והחוויות המיניות, עם פחות מתח ואכזבה. בטיפול, חשוב להסתכל על התמונה הרחבה וצורת ההסתכלות כדי למצוא את השילוב שיקדם את שני בני הזוג, במקום להיתפס לקיצוניות של “חשק גבוה” או “חשק נמוך”.