אם אתם נמצאים בזוגיות בתקופה זו, סביר להניח ששאלתם את עצמכם לפחות פעם אחת: האם זו Person שאותה אני רוצה להתמודד איתה עם סוף העולם?
בין אם התשובה שלכם היא “כן” בשמחה או “כנראה שכן” בהשלמה, חשוב שנערוך שיחה על הנושא.
למה זה חשוב? מכיוון שישיבה יחד עם מישהו—כל מלבדו—יום אחר יום, בתנאים שנראים מתמשכים, מלמדת אותנו לא רק עליו אלא גם על עצמנו, על החולשות והחוזקות שלנו, על מהות האהבה והקשר האינטימי. זאת חוויה שמגלה את הניואנסים של היחסים האישיים ומבנה האישיות שלנו, ומעמידה למבחן את יכולת ההסכמה, ההכלה והתמיכה ההדדית בין בני הזוג.
עבור רבים מאלה שנמצאים בזוגיות, המצב הזה מסוכן יותר מהווירוס עצמו. מכיוון שרובינו בטוח לא ניפטר מהמחלה, והפנדמיה תחלוף בסופו של דבר, אך בן הזוג והקשר יישארו כאן. מערכת היחסים תישאר עם כל הפגמים והשריטות שנגרמו לה או שהביאו איתם, ועבור רוב הזוגות, זה יחשף בצורה ברורה יותר — מערכת התקשורת, ההסכמה, ניהול קונפליקטים, התמודדות עם חרדות ופחדים, החלטות כספיות, חינוך ילדים, ויחסי מין.
אם שכבת היסוד של מערכות אלו הייתה כבר לא יציבה או לא הוכרעה בהסכמה מראש לפני המשבר, הן ייחשפו במלוא עוצמתן כאשר אחד מהמשברים המרכזיים, כמו בגידה, בעיית פוריות, אובדן עבודה או המחלה הקורונאית, מתרחש. זה בדיוק מה שמתרחש כעת בבתי משפחות בכל רחבי העולם.
בכמה זוגות, האדם שנוטה לט cautious יותר יבחר להישמע לאחר, בעוד שבאחרים, האדם שקצת פחות זהיר יחליט לנהוג כך. אם שיטה זו עבדה בעבר, היא תמשיך לשרת גם עכשיו. אם לא, ייתכן שהסכסוכים באשר לסכנות ולסיכונים יתגברו על רקע הסגר והבידוד. חלק מהזוגות ייחשו על ההבדלים ברמות הסיכון, והוויכוחים ייערכו מדי יום או יומיים—ואף יותר מכך. הכול קורה כשהמרחב הרגשי מצטמצם והדרכים להתמודד מצטמצמות.
כמה דוגמאות לסוגי ויכוחים שעשויים לעלות בימי המשבר: זוגות שלא הסכימו על מידת הסדר והלכלוך בבית; זוגות שאין ביניהם הסכמה על סגנון ההורות; זוגות שעוד לא מצאו שגרה מינית קבועה; זוגות שלא הסכימו מראש על כמות הילדים שירצו להביא לעולם; זוגות שמחלקים ביניהם את תפקיד הקניות, ההכנה לאוכל והניקיון; זוגות שבהם אחד מבני הזוג חווה תסכול על הרגלי צריכת האלכוהול או האכילה של האחר.
בעבר, זוגות שהתנצחו על קניית חומרי ניקוי או סדר הבית היו מרבים לנהל ויכוחים מדי כמה שבועות. היום, כאשר כל אחד סוגר את הדלת אל עולמו הפנימי, הוויכוחים הופכים ליום-יומיים ולעיתים תכופים יותר. הסיטואציה מחייבת את הזוגות למצוא דרכים חדשות להתמודד עם הלחצים.
חלק מהאנשים יבינו שהם צריכים לגלות גמישות ולתרגל פרקטיקות חדשות במערכות היחסים שלהם—למשל, להקדיש זמן לאינטימיות לא-מינית, כמו חיבוק ונשיקה עמוקה, שיכולים להיות תחליף נפלא ליחסי מין. זרימת האינטימיות הזו יכולה לספק חיזוק רגשי משמעותי, במיוחד כאשר הסביבה הביתית מתבררת כמוגבלת מבחינה פרטיות.
כשכולנו כבולים בתוך הבית, ולמרות הרצון לשמור על הגנות, ההתמודדות עם ההבדלים בחשיבות, בהרגלים ובצרכים הופכת למתוחה יותר. לפעמים הנטייה היא להסתגר, להראות אי-סבלנות או לנטוש, אך זוהי שורה של פעולות שייאלצו אותנו להכיר יותר את השותף שלנו, לבקש עזרה ולתמוך, גם אם זה מרגיש לא נוח. ההכרה בחשיבות התמיכה ההדדית נמצאת במרכז הניסיון בחודשים אלו.
בדיוק כמו שצריך להימנע מהבחנות מיותרות בין חמלה לייסורים, בין חיבה לנטישה, עלינו גם ללמוד לקבל את הצורך של השני, ולזכור שדרישות וצרכים אינם סימן לחולשה, אלא חלק בלתי נפרד מהיותנו בני אדם בוגרים.
בתקופה זו, אין זה רק זמן ללימוד מיומנויות חדשות לתקשורת הזוגית, אלא גם הזדמנות לשדרוג והעשרת היכולות שלנו בתחום המיניות. למשל, להקדיש זמן לחיבוק ולנגיעות שאינן קשורות ליחסי מין, שמסוגלות לספק חוויית קירוב אינטימית ומענגת יותר מיחסי מין מואצים וממוקדים בלבד. ההמלצה היא לעודד את הקשר הרומנטי להודות ולא לפסול חיבוקים ונשיקות, במקום לראות בהם רק לפני-משחק ליחסי מין.
אם אין פריווילגיה של פרטיות רבה בבית, ייתכן שהפעילות המינית תתבצע במהירות ובהטעמה, אבל לפעמים חיבוקים, ליטופים ולקיחת זמן יחד הם שיכולים להוסיף אלמנט של רוגע וסיפוק שפחות נגיש ביחסי מין מרוצים בהשרדות הנוכחית. חשוב ללמוד להבחין בין חיבה לבין הפיכת הפעילות הרגשית ל”משהו עוד לפני והמשך ליחסי מין”, כדי שהקשר יישאר חזק ומזין.
לבסוף, אתם ובן או בת הזוג נמצאים יחד עם כל הפסיכולוגיה והרגשות שאתם קשורים אליהם, בתוך מצב של בידוד, ולא תמיד קל להכיר בכך שזו תקופה מאתגרת. אך כפי שאמר אחד המשוררים הנודעים, ללמוד לאהוב זה ללמוד את השיר שבלב האדם ולשיר אותו אליו גם כשהוא שכח אותו. ההבנה הזו תוכל להחזיק את הקשר בכל רגע, גם כשהחיים מציבים בפנינו אתגרים בלתי צפויים.