כל נובמבר, שבוע ה”רצועה הלבנה נגד פורנוגרפיה” (WRAP) מוביל את קהילות המנהיגים, דמויות דתיות ופוליטיקאים ברחבי אמריקה לפעולה. במהלך השבוע הזה, אותם מובילים מגייסים את הציבור ומפעילים מאמצים להטיל אימה סביב נושא הפורנוגרפיה, תוך הפצת תעמולה שקרית ואומרים כי היא מקושרת לסחר בנשים, אלימות במשפחה ופגיעות בילדים. הכוונה שלהם היא להציג את הפורנוגרפיה כבעיה חמורה שיש לה השלכות חברתיות וקורבניות רחבות היקף, תוך התעלמות מהמחקרים המדעיים והנתונים המוכחים שמקדמים תודעה שונה تماما.
בכל פעם שאני נחשף לתוכן הזה, אני מרגיש צורך להתייחס ולערער על ההאשמות והשקרים שמופצים. הפעם ביקרתי באתר של השבוע והנחתי לעצמי לעמוד על כמה מההנחות השגויות והמסוכנות שהם מציגים, ואני מזמין כל אחד המעורב בתעמולה הזו להציג נתונים אמיתיים שמוכיחים שהטענות שלי שגויות.
שקר ה-WRAP: רוב הפורנוגרפיה אלימה
הטענה המרכזית של תנועת WRAP היא שפשוט רוב הפורנוגרפיה מיוצרת ונתפסת כאלימה. בפועל, המעשיה הזו פשוט אינה נכונה, והיא נובעת מפחדים מופרזים ומפירות של חוסר הבנה. אנשי תנועת ה-anti-porn עסוקים לעיתים קרובות מאוד בחיפוש אחרי פורנוגרפיה אלימה, אך העיון המדיוק מראה כי רוב התוכן הפומבי והנגיש בחברתנו מציג דמויות שמחות, מאושרות ומבצעות פעולות שמחות ומספקות את שותפיהם לסיפוק, בלי קשר לאלימות.
באופן כללי, רוב הפורנוגרפיה משקפת את ההעדפות והמשאלות של הצופים, מתוך הבנה שהן מבוססות לרוב על רצון להרגיש סיפוק וחוויית מין נעימה. אין זה מפתיע שפעילות שנראית חיובית ומבוססת על חוויות חיוביות תיחשב ליותר מקובלת ופחות אלימה, והיא למעשה משקפת את ההעדפות האנושיות הטבעיות לסיפוק ולמשחק תפקידים בסביבה מרצון.
כשאנשים שואלים “מהו פורנוגרפיה אלימה?”, ראוי להגדיר מונח זה מראש כדי להימנע מתרדדים והתבלבלויות. לדוגמה, תיאורי אונס, דרך פעולות מיניות אלימות או אקטים כמו שקיעה בעונשין, לא בהכרח מוגדרים כאלימות על ידי כל אחד. ההגדרה הספציפית היא שאלה שנוגעת להקשר, לסוג התוכן ולכוונות של המציגים. לכן, ביקורת על פורנוגרפיה אלימה צריכה להיות מבוססת על הגדרות ברורות ושקופות, ולא על הכללות חד-צדדיות.
שקר ה-WRAP: הפורנוגרפיה מלמדת גברים חוסר כבוד לנשים
אחת ההאשמות החוזרות ושרות היא שהפורנוגרפיה מייצרת ולומדת את הגברים לחוסר כבוד וליחס לא ראוי כלפי נשים. טענה זו מתעלמת ממה שלומדים נשים מפי הפורנוגרפיה – שהן מתענגות, שהן חוות אורגזמות, שהן נהנות מסטימולציה של אזורים רגישים, ומוכנות לנסות מגוון רחב של פעילויות מיניות, כולל מגע, ליקוק, ולעיתים גם סקס אוראלי עם הגבר.
חשוב לציין שהיא מציגה את ההנאה המינית כמשהו שמקובל ורגיל, ושאינו משדר חוסר כבוד. למעשה, עשרות אלפי אנשים בישראל ובעולם פונים מדי שנה לטיפולי מין כדי לשפר את חוויותיהם, והם אינם רואים בכך סימן לחוסר כבוד. ההיבטים ה”מוזריים” שקשורים לזרימת הזרע בפנים, לעונשים, או לפעולות מאורגנות, לעיתים מושכים ביקורת מצד מתנגדיהם, אך לרוב הם משקפים את הרצונות וההעדפות האישיות של פרטנרים שבוחרים במודע לשתף פעולה בחוויות אלו.
גישה זו, שמקבלת את התשוקות והטעמים של אנשים ומאפשרת חיפוש אחר סיפוק מיני, שונה מהותית מההנחות של חוסר כבוד. למעשה, חוויות המין שמוצגות בפורנוגרפיה הן לעיתים קרובות מוגזמות ומוגנות בצבעים עזים, אך הן לפעמים משקפות את הרצונות האמיתיים של המשתתפים, ומאפשרות לדעות קדומות לתפוס אותן כאלימות או כמזיקות למרות שאין מחקרים מוכחים לכך.
שקר ה-WRAP: הפורנוגרפיה תופסת את מוח הגברים ומקטינה את המוח
תנועת WRAP מציגה תיאוריה המבוססת על מחקר מ-2014, שטוען כי השימוש בפורנוגרפיה משפיע על מבנה המוח – ומקטין את האיזור שנקרא ה-Right Caudate, חלק קטן במוח שמעורב בחוויות תגמול. עם זאת, החוקרים עצמם מצהירים שאין בידיהם מספיק נתונים כדי לקבוע אם השימוש בפורנוגרפיה גורם למבנה המוח להשתנות באמת, או שמא אנשים עם מבנה קטן יותר של אזור זה הם פשוט יותר נוטים לצרוך פורנוגרפיה.
עניין נוסף שצריך להבין הוא שהמוח שלנו פועל כמערכת תמריצים ותגמולים, ולכן כל דבר שאנו מוצאים כמענג – בין אם זה אכילת פסטה, שמיעה של מוזיקת פופ או צפייה בטלוויזיה – “מפעיל” את חלקי המוח שמקושרים להנאה. על כן, הטענה שפורנוגרפיה “מסיתה” את המוח או “מקטינה” אותו פשוט אינה תואמת את ההבנה המדעית של תפקוד המוח.
שקר ה-WRAP: פורנוגרפיה למבוגרים היא נתיב לעבירות של גילוי עריות
זו טענה בה היא משולבת בהשערות חסרות בסיס ומופרכות לחלוטין. דמיינו שיחה עם מייסדי תעשיית הפורנוגרפיה: הם יאמרו, “אנחנו מייצרים ומפיצים מוצר חוקי, שמבוסס על הסכמת הצרכנים, ומביא רווחים למעסיקים”. הטענה שהם יגידו, “ובכל זאת, נכניס לתוכנות שלנו תכנים לא חוקיים, מסוכנים ומזיקים” היא חסרת טעם. ההבדל בין פורנוגרפיה מבוגרת לחומר שמיועד לילדים אינו נובע מחלקים טכנולוגיים או מאיימים, אלא מבעיית הגיל החוקי וההסכמה, שהינה ברורה וידועה לכל.
הקשר בין פורנוגרפיה למין עם ילדים הוא מופרך, ולמעשה, אין שום הוכחה ששום תוצר פורנוגרפי בוגר יוביל אדם לחפש או לייצר פורנוגרפיה של קטינים. ההשערות הללו הן מזימות מופרכות שנועדו להפחיד ולא עודד שיח רציונלי על תעשיית הפורנוגרפיה.
* * *
המוטיב המרכזי של תנועות ההתנגדות לפורנוגרפיה הוא שקר גדול, שמשרת מטרות פוליטיות ודתיות, ומוגדר כסוג של שקר מקיף שמזהם את השיח הציבורי מזה שני עשורים. התעמולה הזו משלבת בין קביעות חסרות בסיס, היסוסים מדעיים, והאשמות שאין להן שום ביסוס עובדתי. באופן כללי, היא מנסה לחבר בין מין, סחר במין ואלימות, תוך התעלמות מההבדלים ההלכתיים, החוקיים והחברתיים שמייצרים את ההבדלים בין סוגי ההייצוג השונים של תכנים מיניים.
לסיכום, הדיון על פורנוגרפיה הוא מורכב ורב-היבטים, ומול השקרים והמחשבות המוטעות שהופצו במשך שנים, חשוב לנו לדרוש מחקר אמיתי, נתונים מבוססים ודיון פתוח ומבוסס על עובדות במקום על גחלות וסיסמאות. זוהי אחריות של כולנו לשפר את ההבנה שלנו בנושא ולשמור על שיח רציונלי ומכבד יותר.