לדוגמה, קחו בחשבון את חמשת המטופלים שהגעתי אליהם בראיוני האחרונים:
אחד מהם שואל: “אני הטרוסקסואל, אבל אני אוהב לדמיין סיטואציות הומוסקסואליות, במיוחד כשאני עומד להגיע לאורגזמה. האם זה אומר שאני ביסקסואל?”
אחרת מתארת: “אני מאוד נמשכת לגבר חדש שגר בבניין שלי, אבל אני מבולבלת. אני לא אוהבת את הפוליטיקה שלו או את היחס שלו לבעלי חיים. אני מזהה את עצמי כספיוסקסואל, אז איך יכול להיות שאני נמשכת למישהו שאני לא מעריכה?”
עוד מישהי מספרת: “אני די בטוחה שאני הומו, אבל אני לא רוצה לחיות את החיים ההומוסקסואליים. האם זה אומר שאני סוג שונה של הומו?”
סטודנטית צעירה מספרת: “בדיוק כפי שהבת שלי, שהיא בת גיל תיכון, אומרת שאף שהיא לא מעוניינת רומנטית בנשים, היא תומכת בקהילות המיעוטים המיניות המדוכאות, ולכן היא מגדירה את עצמה כביסקסואלית. עכשיו מישהי מהקולג’ ביקשה ממנה לצאת, והיא לא יודעת איך להתמודד with זה.”
מישהו אחר משתף: “אני מבין שאני א-סקסואל, אך לאחרונה התחלתי להרגיש משיכה מינית לשני אנשים מהעבודה שלי. מה המשמעות של זה?”
אין דבר פתולרי או בעייתי בכל אחת מהן, למרות שקיומן הוא אמיתי והמאבקים שלהן כן משמעותיים. הבעיה היא שהן מרגישות כלואות בתוך זהות מינית שהן בחרו או מרגישות שהן תקועות איתה. רוב הזמן הן מרגישות מחויבות להישאר בתוך ההגדרות של זהותן המינית, גם אם הן מרגישות שהן מוגבלות או שזה לא משקף במדויק את המורכבות של מי שהן באמת.
ברבות הימים, עבור רבים, זהות מינית הופכת להיות יותר על היותי מאשר על המילוי המיני עצמו. במקום פשוט להנותמ מהדברים שמעניינים אותן, אנשים בונים את ההגדרה העצמית שלהם על פי הקבוצה שהם רוצים להשתייך אליה, או על פי ההבנה שהם מפתחים את עצמם באמצעות קבוצה מסוג זה או אחרת. הם מתמקדים לא רק באהבתם או בהעדפותיהם, אלא באופנים שבהם ההגדרה הזאת משקפת את עצמם בפני אחרים, ומסייעת להם להרגיש שייכות או אימות.
כמובן, שייכות ו Narratives עצמאיות הם מרכיבים חיוניים של זהות – השאלות של “מי אני?”, “מי הם חבריי?”, “מה הערכים שלי?” ו”מה אני מייצג?” הם שאלות בסיסיות שמעסיקות במיוחד צעירים בשלבי חיפוש והגדרות. בצד ההיבטים הפוליטיים והחברתיים, גם אנשים שרוצים להשפיע על התפיסות או ההתנהגות של אחרים משתמשים בשאלות אלו ככלי להשפעה, במיוחד באמונה שהם מגדירים מחדש את המציאות החברתית או הקולקטיבית.
אנשים שונים ניגשים לשאלה הזו של זהות באופנים מגוונים. חלקם מתבטאים באמצעות הצריכה שלהם – איזה רכב הם קונים, אילו בגדים הם לובשים, סוג המוזיקה והאומנות שהם אוהבים; אחרים בוחרים להצביע או לא להצביע, או באיזו דרך הם צורכים חדשות. לדוגמה, מישהו יכול לומר “אני כזה שאוהב לשתות בודוויזר במקום בירה יוקרתית מיובאת,” בעוד שמישהו אחר יאמר “אני מעדיף את הטעם של בודוויזר.” ההבדל הוא שהראשון מתייחס ל—זהות האישית, לשייכות ולסטייל של האדם, בעוד השנייה פשוט מציינת העדפה טעם.
אין סיבה לוויכוחים על ההכרה וההגדרות של זהויות מיניות חדשות. המדע והחברה משולבים בדעות שונות לגבי המשקל והתוקף שלהן. כל אדם זכאי להגדיר את עצמו בכל דרך שמתאימה לו, גם אם ההגדרה היא חדשה או לא שגרתית, כמו “פנסקסואל” או “דמיסקסואל.” ההגדרות האלה אמורות לתאר את חוויית החיים שלנו ולא להגביל אותנו. הן צריכות להיות קיצורי דרך נוחים להבנה העצמית ולשיקוף חוויותינו, ואינן צריכות לשמש כסוג של תווית שמגבילה את יכולתנו להתפתח, להביע את עצמנו או לנהל קשרים עם אחרים.
אנחנו עושים בחירות יומיומיות – למשל, איך לבשל את הביצים שלנו, איך לבטא רגשית את עצמנו, או באיזה צורת נעליים ללכת. החירות והחיוניות של הבחירות האלה משתנות כשהן מרגישות יותר לייצוג עצמי מאשר להעדפות אותנטיות. כאשר ההעדפה מתעצמת להיות סימן לזהות שלך, יכולה להיווצר סיטואציה שבה הבחירה כבר לא משקפת את ההעדפה האמיתית אלא משמשת לסמן אופי, סטייל או שייכות פנימית.
זה מוביל לכך שהבחירות שלנו, אם הן נראות יותר כסימן לזהות מאשר כהעדפה פשוטה, עלולות להותיר אותנו במעגל של חיפוש אישור ותחושת חוסר שביעות רצון. למשל, ארוחת בוקר שעשויה להיות החלטה פשוטה על סוג המזון שלנו, הופכת לדיון על מה היא מייצגת בנוגע ל”מי שאנחנו”. זה יכול לגרום לחברים להרגיש תוקפניים יותר כלפי דעות שונות, כי כל דיון כזה מתמקד בנו באופן אישי, מעורר תחושת הגנה ומגננה.
כמטפל או כאדם סקרן, חשוב לי להכיר אדם לפי חוויותיו הייחודיות, ולא דרך תוויות קבוצתיות או אחריות חברתית. שאלה של “לאיזה קבוצה אתה שייך” או “איזה סוג אדם אתה” עלולה להשעות את השיחה ולפגוע באמיתיות הקשר. במקום זאת, לשאול על חוויות אמיתיות, על הדרך שבה אדם מרגיש, על היעדים והערכים שלו, מאפשר הבנה מעמיקה ואותנטית יותר.
יש מי שמרגיש הצנעה או מחויבות חזקה לכתוב את ההגדרה המינית שלהם כרגע, למשל “דמיסקסואל,” שזה מונח חדש יחסית ודי מיותר שמפתיע אולי, ומכריח אותם להטות את השיחה או ההבנה כלפיהם. לעיתים חיבור כזה עלול לגרום לסטיגמות או להאשמות של פחד או דעות קדומות, כי אנשים עלולים לראות את האדם דרך ההגדרה הפיקטיבית במקום כמכלול של חוויות ורגשות.
אם מישהו מרגיש מבולבל או חרד מחוסר היכולת להסביר את עצמו מבחינה מינית או רגשית, זה חשוב לנסות למצוא קהילות או קבוצות תומכות, אבל לא לקחת את ההגדרות יותר מדי ברצינות. ההכרה העצמית צריכה להיות חופשית ופתוחה, ולא משימה של אכיפה או שיפוט. אם תחליט שאתה “אזי סקסואל” או “לא סקסואל,” אתה זכאי לחוות קשיים חברתיים או להביע ביקורת כלפי אנשים שתפיסותיהם שונות. עם זאת, חשוב לזכור שכל הגדרה היא חלק מהחוויה האישית שלך, ואין צורך לנסות לכפות על אחרים את ההבנות שלך.
לעיתים תוהים: איך מגדירים מישהו “טוב” או “לא טוב” בהגדרות כמו “ביסקסואל,” “סיניופאלי,” או “א-סקסואל”? באופן דומה, אין מישהו שיכול להכריע מי ראוי או לא לדרג כהגדרה מסוימת. השאלה המרכזית היא תמיד האם הבחירות שלך משקפות את הערכים והעקרונות שלך, והאם הן תורמות להרגשה הכללית שלך בחיים – האם אתה מרגיש שמחה, שלמות וקבלה עצמית.
בסופו של דבר, אתה אינו זהותך המינית, בדיוק כפי שאתה לא מוגדר על ידי היין שאתה שותה, הקבוצה הפועלית שאתה אוהד או צבע השפתון שאתה לובש. ההתנהלות בחיים שלנו, המחשבות וההעדפות, הם חלקים מורכבים של מי שאנחנו באמת, הרבה יותר מפאזל של תוויות. חשוב ליזום חיים שבהם נהנים מחופש הבחירה, מבלי שתחושות של זהות מונעת יכבידו על ההנאה והחופש האישי שלך.
אז תיהנה מההיקשרות והחוויות המיניות שלך, בלי לנסות למצוא שמות אמריקאיים ומדויקים שיתארו אותן. בסופו של דבר, כמו שאמר שחקן תיאטרון בן ארבע מאות שנה באחת מיצירותיו הגדולות,:
…מה שאנו קוראים לו ורד,
בכל שם אחר שתגיד, ניחוחו יהיה אותו הדבר.
אם ההתקשרות שלך מריחה מתוקה, אל תדאג איך לקרוא לה, ואל תתעסק יותר מדי במה שאחרים יקראו לה. פשוט תמשיך ליהנות מחייך ולחיות באמת שלך.