היום מציינים את יום השנה ה-47 לפסק הדין של בית המשפט העליון בארה”ב בעניין “רוא נגד וייד” (Roe v Wade), שהכריז על זכות האישה לבחור בהפלה כהכרחית ומובנת. זכות זו, שהייתה צעד חשוב בהיסטוריה של זכויות הנשים, עומדת היום תחת איום גדול יותר מאשר בכל תקופה מאז אותה החלטה. למעשה, זכויות הנשים לבחור בהפלה נמצאות בסכנה ממשית של חזרה להליכי חקיקה קשה ומגבילה, ופסילת הזכות הבסיסית הזאת.
בואו נתמקד בהיסטוריה הרחוקה יותר של זכויות הפריון במדינה זו. פסק הדין משנת 1973 נחרץ רק שמונה שנים לאחר ההכרה בזכות השימוש באמצעי מניעה רגילים, כפי שנקבע בפסק הדין הידוע כ”גריסוולד נגד קונטיקט” (Griswold v Connecticut). ומעט אחר כך, ב-1972, בית המשפט חיזק את ההכרה בזכות זו גם עבור אנשים לא נשואים, בפסק הדין “אייזנשטדט נגד ביירד” (Eisenstadt v Baird). שאלות שעולות הן עד כמה רחוק רוצים פעילי הימין והקיצוניות להחזיר את ההיסטוריה אחורה, אל זמנים שבהם זכויות בסיסיות אלה לא היו מובנות מאליהן.
אני רוצה להבהיר בצורה חדה: כל מי שרוצה לשלול את זכות הבחירה של נשים בהפלה, מצביע למעשה על חוסר כנות והזדקקות לפוליטיקה. אמנם הם מדברים על דאגה “אמתית” לאימהות ולתינוקות, אך למעשה, רבים מהם נראים כמשתמשים באידיאולוגיה ההיא כדי לקדם פוליטיקה של כוח וחוסר סובלנות למיניות ולגוף הנשי. הם מנסים לקדם אג’נדה שמבוססת על “מוסר”, אך בפועל פועלים באורח שאינו עולה בקנה אחד עם ערכי המוסר האמיתיים.
איך ניתן להקטין את מספר ההפלות? דרך אחת היא להפחית את מספר ההריונות הלא רצויים. לשם כך, תומכי הזכות להפליה היו צריכים לעודד שימוש בהגנה ממשית על ידי אמצעי מניעה, ובכלל זה גם אמצעי חירום כמו ה”גלולה שלמחרת”. חשוב לציין: אמצעי מניעה אלה אינם גורמים להפלה, שכן הם לא משפיעים על העוברים שהוחדרו לרחם—זו עובדה מדעית מובהקת ולא דעה סובייקטיבית. לפיכך, הטענה כי הם גורמים להפלה היא שיקר מכוון, שמטרתו להרתיע, לא לשקף את המציאות.
קידום אמצעי מניעה אינו תומך באופן אוטומטי ביחסי מין מסוכנים או בלתי מגן, בדיוק כפי שההמלצה ליציאת חגורות בטיחות אינה תומכת בנהיגה מסוכנת. להפך, אמצעי מניעה והגלולה שלמחרת מקדמים מטרה ערכית וחשובה: הפחתת ההריונות הלא מתוכננים, שהם לעיתים קרובות הגורם לסבל ולהפרות זכויות נשים. זהו מעשה אחריות ומוסר, שמשרת את טובת החברה והפרט.
הדרך השנייה להפחית הפלות היא לעודד צעירים לדחות את המפגש הראשון עם מין וללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה כבר בסמוך להתחלת חיי המין שלהם. מחקרים בכל מדינות העולם הפיתוחות מראות שגם בהן, קיום חינוך מיני מקיף הוא שיטה היעילה ביותר להפחתת ההריונות הלא רצויים ומהווה כלי מובהק להבטחת עתיד בטוח ומודעות צעירה.
למרבה הצער, במקום לקדם את ההכשרה והחינוך המיני, מתנגדי ההפלה תומכים בתוכניות שמבוססות על הימנעות בלבד, או אפילו מקדמים הפסקות חינוכיות כוללות בנושאי מין, שכוללות גם את היבטי ההימנעות. מחקרים מדעיים שהתפרסמו בשנות ה-2000 הראו כי תוכניות המבוססות אך ורק על הימנעות אינן מצליחות להוריד את שיעורי ההיריון בקרב נוער. בשנים בהן הושקעו תקציבים רבים למטרה זו, התוצאות היו מרהיבות ביעילותן—הן היו אפסיות, והחינוך המיני המלא והמקיף מוכח כיעיל הרבה יותר.
אם המוסר והטענה כי עובר באולטרסאונד או בלידתו הוא ישות חיונית הם הטיעונים המרכזיים של המתנגדים להפלות, עליהם להיות כנים עם עצמם. זהו ניצול של טיעוני מוסר כדי לנסות להרתיע נשים. אך במציאות, אין ראיות מדעיות שתומכות בטענה כי הפלה גורמת לסרטן שד, בעיות פריון, או מצבים נפשיים קשים אחריה—כל אלו הם מיתוסים שנוצרים במטרה להרתיע ולהפחיד, במקום ליידע.
ברור כי הסיכונים הבריאותיים האמיתיים הכרוכים בלידה הם גבוהים יותר מהסיכונים המדווחים בהליך ההפלה החוקי. נשים רבות ופורמליות חוו סיבוכים רפואיים הקשורים ללידה, בעוד שסטטיסטיקות מראות כי הפלה בטוחה ומבוססת על הליכים רפואיים מוסדרים מקטינה את הסיכונים ומסייעת לשמור על בריאות האישה.
מתנדדי ה”מרכזי ההיריון המשבר” (Crisis Pregnancy Centers), שלעיתים נראים כמלווים את ההליך אך בפועל מהווים מוקדי ייעוץ אנטי-הפלה, חייבים להיות מחויבים למתן מידע אמין ומבוסס על מדע. עליהם להימנע מהפצת שקרים ומיתוסים אודות ההשלכות של ההפלה, ולספק לנשים מידע אובייקטיבי והוגן, כדי שיוכלו לקבל החלטות מושכלות ושלמות על גופן ועתידן.
ראוי לציין שגיוס לפעילות למניעת הפלות חייב להיות מלווה בחינוך והסברה על אמצעי מניעה ושימור בריאות, כדי לא להשאיר נשים באחריות תמידית של מקרים בלתי צפויים. זהו חלק בלתי נפרד מהמצע המוסרי והחברתי של עידוד אחריות אישית, חינוך מיני מקצועי ושקוף.
לסיכום, אנחנו צריכים להביט על המאבק נגד ההפלה באופן כן וברור. מי שמבקש להכריח נשים לשאת בהיריון של ילד שאינו רצוי, צריך לשאת באחריות ולנהוג באחריות, בכנות וביושר. הקריאה האמיתית היא לזכויות, לבריאות, לכבוד ולאיזון בין זכויות האישה לזכויות ההווה והעתיד של הילדים, ולפעול באחריות, בשקיפות ובכנות, במקום באי-אמון ובשקרים.